לימוד
תלמוד תורה כנגד כולם
נאמר במשנה (פאה א) “תלמוד תורה כנגד כולם”, ופירש הרמב”ם, משום שעל ידי זה יזכה האדם לכל המצוות, כי “גדול תלמוד שמביא לידי מעשה” (קדושין מ:).
ובגמרא נאמר (ירושלמי פאה א) “אפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה”, ופירש “הכותב” (על “עין יעקב” שם) שבא להודיענו כי “ידיעת התורה והרגל הלימוד בה עולה על קיום כל המצוות, ובלבד שיהא ירא שמים, לא יעשה שום עבירה”.
חייבים לקבוע עתים לתורה
לכן צריך כל יהודי לקבוע עתים לתורה בכל יום, חוק ולא יעבור, בכדי שידע מה עליו לעשות וכיצד להתנהג במצוות, על פי דת תורתנו הקדושה.
ומי שאינו קובע עתים לתורה, ללא ספק ישלוט בו היצר הרע, וימציא לו היתרים לאיסורים, ולהקל פה ושם על פי סברות עצמו, וכן אט אט מִדרדר מצבו הרוחני, עד שיבוא חס ושלום לזלזל בדיני תורתנו הקדושה, ואחריתו מי ישורנה.
וכן כתב רש”י (פרשת בחקותי), כי מי שאינו לומד תורה מגיע בסופו של תהליך לגרוע מכל, כי עבירה גוררת עבירה, וכך הוא התהליך רחמנא ליצלן: לא למד, לא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע אחרים מלעשות, כופר במצוות, כופר בעיקר.
וב”ספר המידות” (לימוד אות פו) נאמר: “מי שפורש מן התורה – מתחבר לשטן”. כי רק התורה היא תרופה וחיסון נגד היצר הרע (קדושין ל:), ואם כן, הפורש ממנה – אין מה שיפריד בינו לבין היצר הרע, וממילא נקרא “מתחבר לשטן”. (שכן ידוע כי היצר הרע הוא מלאך המוות הוא השטן. ב”ב טז.).
ומרן החיד”א כתב (“צפורן שמיר” סי’ יג אות רח) כי מי שאינו עוסק בתורה או קובע עִתים לתורה – אין ספק שהוא נמסר ביד יצרו, ויום יום הולך וחוטא ומשתרש בחטא. ה’ יצילנו.
למצוא את הזמן המתאים ביותר
לכן צריכים להשתדל בכל עוז, לקבוע זמן מסוים אשר בדרך כלל פנוי הוא מטרדות ועסקים שונים, ובו יקבע עתו ללימוד התורה הקדושה, ואותו לא יבטל בשום אופן ויהי מה, לכן ישתדל למצוא זמן שיעמוד בכך.
אם לא הספיק ללמוד באותו יום
ואם קרה חלילה ולא הספיק ללמוד באחד הימים באותו זמן קבוע, מסיבה הכרחית כלשהי, ישלים זמן הלימוד בטרם שכבו לישון. כמו שנאמר בגמרא (ערובין סה. וש”ע או”ח סי’ רלח).
ולכן לפני שקובע את אותו זמן ואותו לימוד מסוימים, יאמר כי בלי נדר מקבל הוא על עצמו ללמוד כך וכך בזמן פלוני, בכדי להנצל מעוון נדרים (אחרונים לאו”ח סי’ רלח).
שעורים בכל חלקי התורה
ומוטב לאדם כי יקבע לעצמו שיעורים בכל חלקי התורה, דהיינו שילמד בכל יום מעט מקרא, משנה, גמרא, מדרש, זוהר, מוסר, תהלים והלכות. ויוסיף כעניינו וכיד ה’ הטובה עליו (ועיין ב”ספר חסידים” סי’ תתקלט). והעיקר, שהוא החיובי והנצרך ביותר מכולם, הוא לימוד הלכות, למען דעת כיצד יתנהג בימי חיי הבלו.
והמומלץ לכתחילה לבעלי בתים שזמנם מצומצם מאוד, הוא לעבוד עבודה תמ”ה, דהיינו ת’הלים מ’וסר ה’לכות, תהלים החודשי (לסיים בחודש), עמוד מוסר, ושתי הלכות. והכל תוך כדי עיון והפקת לקחים למעשה כיצד לעבוד את יוצרנו יתברך.
אופן הלימוד
ויכוין בלימודו לשם שמים, על מנת לשמור לעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורת השם יתברך באהבה. ויכוין שיעלה לימוד זה לנחת רוח לפני השם יתברך. וישתדל ללמוד בחבורה (ר’ ברכות סג:) עם תלמיד חכם ירא שמים, שיסביר כראוי את הנלמד, או לפחות עם “חברותא” ירא שמים משכיל על דבר.
להעדיף לימוד הלכה
ותמיד יעדיף את לימוד ההלכה יותר מן הכל, אף יותר מלימוד הגמרא, ולכן אם אין לו אפשרות אלא לשיעור אחד, או שיעור בגמרא (בדף היומי וכד’) או שיעור בהלכה הנמסר מפי תלמיד חכם הבקי בהוראה, יעדיף את לימוד ההלכה.
ואם יוכל לקיים “טובים השניים מן האחד”, שילמד גם גמרא וגם הלכה אשרי חלקו, אך אם יש לו אפשרות לאחד מהם, יש להעדיף ללא ספק לימוד הלכה (שו”ת יחוה דעת ח”ו סי’ נב, וע’ ב”שיחות הר”ן” סי’ כט).
ההלכות הנצרכות יותר – קודמות
והנה גם בהלכות – יש מצויות ונצרכות יותר כהלכות שבת, טהרת המשפחה, כשרות המטבח והמאכלים, ברכות, נטילת ידים, ועוד, ויש מצויות פחות. ולכן ישתדל בראשית ללמוד את אלה, כי תדיר (רגיל ומצוי) ושאינו תדיר – תדיר קודם (זבחים פט. וע’ ברכות מט. ברכת מזונא כו’ ו”ספר חסידים” סי’ תתריא).
ועל אדם זה נאמר “הלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות” (אבות ד).
שלבי הלימוד
ורגילים היינו לומר כי בלימוד ארבעה שלבים: האחד, קריאת הדברים והוצאתם בפה, השני, התבוננות בפיסקא אשר למד, שיגביה עיניו מן הספר וינסה להבין היטב את אשר למד, השלישי, הפקת לקחים למעשה מן הנלמד, והרביעי, תפלה מלבו וכלשונו להשם יתברך שיזכהו לקיים את אשר הסיק למעשה.
וסימנך לעניין זה: “קְהִלַת”, ק’ריאה, ה’בנה, ל’קח, ת’פלה, “תורה ציוה לנו משה מורשה קהִלת יעקב”.
תפלה על הלימוד
ויתפלל תמיד להשם יתברך שיזכהו להבין כראוי את כל אשר ילמד, ושלא תצא תקלה מתחת ידו חלילה – לעשות מעשה על פי הבנה בלתי נכונה.
ויאמר את הנוסח הנאמר לפני הלימוד (שלא יארע וכו’), ובסיימו קביעות לימודו, יאמר הנוסח שלאחר הלימוד (מודה אני וכו’), כי כן נפסק להלכה (שו”ע או”ח סי’ קי).
וידוע תדע כי כאשר לומד, ומתפלל להשם יתברך על כל פרט ופרט מהנלמד – שיזכה לקיימו, בכך יוכל להגיע ל”תורה לשמה” (ר’ ב”אגרת הרמב”ן”) שהיא מעלה גדולה מאוד אשרי הזוכה לה.