פתֹח תפתח אפילו מאה פעמים

צדקה

פתֹח תפתח אפילו מאה פעמים

נאמר בספר דברים (פרק טו) בעניין מצות הצדקה, “כי פתֹח תפתח את ידך לו”. ולכאורה קיימת כפילות בפסוק – “פתֹח תפתח”. ואמרו חז”ל הקדושים (ספרי שם): פתוח תפתח – אפילו מאה פעמים. זאת אומרת, כי הכפילות באה להורות כי יש לפתוח יד לעני אפילו מאה פעמים, ולא ירע לבבו בכך.

אם תפתח לתת – תפתח לקבל שכר על כך

ועוד יש לפרש בס”ד כי על ידי שתפתח לתת, תצטרך לפתוח כדי לקבל מאת השם יתברך שכר על זה, אם תקיים אתה “פתֹח” – לעני, יקויים בך “תפתח” – לקבל. 

שכן גמילות חסדים היא מן הדברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, כלומר שניתן לראות מתן שכרהּ עוד בעולם הזה, ומה שרואה כאן הוא רק הריבית (הפירות) אבל הקרן קיימת לעולם הבא (פאה א).

הנותן צדקה זוכה לרחמי שמים

וטוב לאדם כי יהיה בעל לב פתוח תמיד, ויד פתוחה תמיד כלפי אחיו האביון, ואזי יעזרהו השם יתברך וגם הוא יצטרך תדיר לפתוח ידו לקבל השפע ממרום, שכן אמרו חז”ל: “כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמים” (שבת קנא:). 

והנה פעמים רבות נגזרה גזרה לא טובה על האדם, ובכדי שתהיה אפשרות לבטלהּ, שולחים אליו משמים אדם המבקש תרומה, ובאם ירחם עליו ויתרום – ירחמו גם עליו מן השמים, ועל כך נאמר: “וצדקה תציל ממוות” (משלי י). 

ואם מתאכזר כלפיו ולא נותן לו כראוי, לא תוכל הגזרה להתבטל, ותבוא על אותו אדם במוקדם או במאוחר, ה’ יצילנו.

מתי צדקה תציל ממוות

והנה הכתוב כי “צדקה תציל ממוות” לכאורה מעורר תמיהה, שהרי חכמינו הקדושים אמרו כי הקדוש ברוך הוא אינו מקבל שוחד מצוה (ע’ ילקוט משלי תתקמז עה”פ “יד ליד לא ינקה רע”), ואם כבר נגזרה גזרה, כיצד אם כן הצדקה מעכבת אותה. 

ושמא יש לומר בס”ד, כי אין המצוה שבצדקה מצילה ממוות אלא הרחמנות שבה, מידה כנגד מידה, המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים. הרי שעיקרה של מצות הצדקה היא רחמי הנותן על המקבל. 

ונמצא כי הנאמר “לא יועילו אוצרות רשע” וכן “לא יועיל הון ביום עברה” (שנאמרו בסמוך ל”וצדקה תציל ממוות”) – מדבר על מי שנותן צדקה לא מתוך רחמנות, אלא כי חושב להגן בכך על עצמו, קל וחומר אם מחפש כאן כבוד, וכן כל סיבה אחרת – בוודאי שאין לו הגנה ולא הצלה.     

צרוּת עין

אלא שיש הנמנעים מלפתוח ידם מחמת צרות עין במקבל, ומחשבות אוון בלבם: “אני עבדתי על הכסף והוא רוצה בקלות להרויח, מוטב שילך לעבוד גם הוא” וכד’, או שסוברים כי יחסר להם כשיתנו, ונוגע להם הדבר עד הנפש, והדם הוא הנפש, היינו מה שאדם דואג על דמיו. 

וגם זה הבל, כי הכל שייך להשם יתברך, ואין אתה נותן משלך כלום, הוא שאמרו חז”ל (אבות ג) תן לו משלו, שאתה ושלך – שלו (והנותן לעני כנותן להשם יתברך כביכול, ר’ זוהר בראשית ד”י ע”ב וע’ תנחומא סו”פ ראה). וכן אמר שלמה בחכמתו “נותן לרש – אין מחסור, ומעלים עיניו – רב מארות” (משלי כח). 

וגם מי שלא הגיע לדרגת אמונה זו, יש לו לדעת כי כל מה שנותן – חוזר בריבית, כמאמר החכם: הצדקה היא הלואה בריבית להשם יתברך, שנאמר (משלי יט) “מלוה ה’ חונן דל וגמולו ישלם לו” (“ספר חרדים” פרק סו אות מט). ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם בריבית מה שהלוית לו יתברך על ידי צדקה שעשית. 

ואין הוצאה זו בכלל קצבתו שמראש השנה (“שיטה מקובצת” ביצה טז.), ולא יחסר לו כלום על ידי כך. 

אדרבה, בדברים של מצוה – הנותן ומוסיף, מן השמים מוסיפין לו יותר, גם בכדי שיעשה עוד צדקות, וגם בשביל עצמו, שנאמר “רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד” (משלי כא), ועל ידי שיחשוב כל זאת, עניין הצדקה יקל בעת משקל.

נזקים ותקלות

ומי שאינו נותן ויש לו לתת, יֹאבַד הממון ההוא בעניין רע, ולא יהנה ממנו, אלא יצא בנזקים ותקלות במוקדם או במאוחר, בדיוק בשווי הממון שהיה צריך לתת לצדקה. 

וכאשר אמרו רבנן, ר’ חיים מוולוז’ין ור’ איסר זלמן מלצר בעקבות מעשה שאירע עמהם עצמם, ר’ חיים מוולוז’ין ודלי המים, ור’ איסר זלמן מלצר והחלב שנשפך (“שאל אביך ויגדך” ח”א עמ’ נד. ואסמכתא לדבריהם בויק”ר פל”ד סי’ יב, וע’ ב”ר פ”א סי’ יד, במדב”ר פ”ט סי’ יג). 

וכן נאמר ב”ספר המידות” (גנבה וגזלה ג): מי שאינו מהנה אחרים מממונו, על ידי זה גזלנים באים עליו. ע”כ.   

צדקה לעמלי תורה

ועיקר מצות נתינת הצדקה, והמעלה היותר עליונה שבה, היא הנתינה לעמלי תורה, עבור הלומדים בתלמודי תורה, ישיבות, כוללים, וכן כל מוסד ללימוד תורה. המסייע ונותן כפי יכלתו לצורך עניין זה – מעלתו שגבה מאוד, אשרי חלקו (וע’ “מורה באצבע” סי’ א אות טו, שו”ת “יחוה דעת” ח”א סי’ פו).

מתן בסתר

והמעלה הגבוהה באופן קיום מצוה זו היא – מתן בסתר, דהיינו שלא ידע המקבל מי הוא הנותן, ואם אפשר שגם לא ידע הנותן מי הוא המקבל – טוב יותר, וכגון לתת לקופה של צדקה המתחלקת לעניים על ידי גבאים יראי שמים נאמנים (כתובות סז: ורמב”ם פ”י ממתנות עניים). 

ושכרו רב ועצום, שכן אם נאמר בצדקה רגילה “רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד”, שמאריך ימים, מוסיף על עֹשרו, וקונה לעצמו שם טוב בין הבריות של העולם הזה ושל העולם העליון. 

קל וחומר מתן בסתר, שיש בו כל הנ”ל ואף דוחה גזרות קשות מאוד, כנאמר “מתן בסתר יכפה אף” (משלי שם), ועוד מעלות רבות לו (מהן ראה ב”ספר המידות” ערך צדקה). 

השם יתברך יעזרנו להיות מעושי צדקה בכל עת, ויקיים בנו מקרא שכתוב (ישעיה א) “ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה”, במהרה בימינו אמן.