מחלוקת

סכנה לחולקים שלא לשם שמים
נאמר במשנה (אבות ה) כי “מחלוקת שהיא לשם שמים – סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים – אין סופה להתקיים”. ופירש רבינו יונה: “שאין סופה להתקיים” – שבמחלוקת ההיא יִקְרה חס ושלום מקרה רע לאחד הצדדים, ועל ידי זה תיפסק המחלוקת.
ומחלוקת לשם שמים שסופה להתקיים, פירוש, שיוסיפו לחלוק בהרבה עניינים ואף יוסיפו על שנותיהם, כי כוונתם לשם שמים. ע”כ.
כמה קשה המחלוקת
והמשיכו חז”ל להסביר: “איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים? – זו מחלוקת הלל ושמאי, ומחלוקת שאינה לשם שמים – זו מחלוקת קורח וכל עדתו”.
והנה, בנתינת הדוגמא על קורח, הבהירו לנו חז”ל בעצם את גודל העונש על מחלוקת שאינה לשם שמים.
כי בעניין קורח הרי אמרו חז”ל (תנחומא קורח, ג): בוא וראה כמה קשה המחלוקת, שבית דין של מעלה אין קונסין אלא מבן עשרים שנה ומעלה, ובית דין של מטה מבן שלוש עשרה, ובמחלוקת קורח – תינוקות בני יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית (וזהו כדברי רבינו יונה הנ”ל).
להתרחק מהבעת דעה
הרי שקשה הוא מאד עונשה של מחלוקת שאינה לשם שמים, לכל מי שקשור אליה. לכן, מה מאד צריכים להזהר בכל מחלוקת שאינה לשם שמים שלא להביע דעה בשום אופן, אף אם ישאלוהו, כי על ידי זה בקלות ימצא עצמו כאחד מצדדי המחלוקת (“שיח שרפי קודש” ח”ד סי’ צב).
מה יתן ומה יוסיף
ובאמת בעניינים שאינם לשם שמים, המחזיק במחלוקת אינו אלא מבטל זמנו לריק, כי מה יתנו ומה יוסיפו לו פטפוטים בענייני הבל כאלה, ואדרבה ענֹש יענש על שגורם פירוד ומלבה את אש המחלוקת.
הרוצה לעשות זֵכר לא יהיה זֵכר
והנה קיימים אנשים החושבים שמחלוקתם היא לשם שמים, ומַשְׁלים עצמם לעמוד על דעתם ולא לוותר בשום פנים, ולוּ חכמו ישכילו לבחון עצמם הדק היטב אם רק לכבוד הבורא יתברך הם מדברים, או שמא מתערבת כאן נגיעה אישית.
וקל וחומר בעניינים שבוַדאי אפשר להתפשר ולוותר בהם, מה לי כך ומה לי כך, אחד זה ואחד זה ובלבד שיכוין לבו לשמים, ובכל זאת כל אחד רוצה שיהא שמו קרוי על אותו עניין, שיאמרו הבריות: ראו עניין זה – פלוני יְסַדו, הוא הציע את הרעיון ובזכותו קיים הדבר וכו’.
ועל אנשים כאלה כבר צווח ב”ספר חסידים” (סי’ תקב-ג ור’ ב”ר פכ”ג סי’ א) לאמור: “הרוצה לעשות זֵכר – לא יהיה זֵכר!”…
להבחין בין מחלוקת לשם שמים לשאינה כן
לכן צריכים לדעת בבירור מהי מחלוקת לשם שמים ומה אינה כן, והכלל הוא כי כאשר אחד אומר לקיים עניין פלוני, והשני חולק וסובר שאין זה רצון השם יתברך ואינו כדרך התורה הקדושה, ויש לעשות בעניין אחר.
והראשון על משמרתו עומד, וכל אחד מביא ראיות לדבריו, ואין כוונת אף אחד מהם להתנצח ולקבל כבוד חלילה.
זוהי מחלוקת לשם שמים – כשיש מחלוקת מהו רצון השם יתברך, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, וכן בלימוד תורתנו הקדושה, צריכים הבחנה בין מחלוקת וּויכוח לשם שמים, לשאינו כן.
ונמצא כי הכלל הוא שהרוצה להגדיל ולכבד שם עצמו – אין מחלוקתו לשם שמים, כעניין קורח ועדתו.
והרוצה להגדיל תורה ולהאדיר כבוד שמו של הקדוש ברוך הוא – זו לשם שמים, וכעניין מחלוקת הלל ושמאי. ואשרי האיש אשר הוא מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, הריהו אוכל מפירות מידה זו בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא.