נס
לעושה נפלאות…
נאמר בספר תהלים (פרק לו) “לעושה נפלאות גדולות לבדו – כי לעולם חסדו”. והכוונה היא, כי מפני אהבת השם יתברך את עמו, והחסד הנצחי שרוצה לגמול עמנו, משום כך פעמים רבות עושה עמנו נסים ונפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים.
ניסים כלליים
וכמו שמסופר רבות בתנ”ך ובספרות חז”ל, ראשונים ואחרונים, אשר בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.
לפעמים רואים אנו את הנס, ולפעמים איננו רואים, בבחינת “אין בעל הנס מכיר בניסו” (נדה לא.), כי אם הגוים בעצמם, הם שרואים את הניסים אשר עושה עמנו השם יתברך.
ועל כך נאמר “אז יאמרו בגוים הגדיל ה’ לעשות עם אלה” (תהלים קכו), הם יאמרו, כי יודעים הם מה שזממו לעשות לנו, וראו איך שהקדוש ברוך הוא הפר עצתם וקלקל מחשבתם.
והכל בהשגחה עליונה, ברוך הוא וברוך שמו, שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו’, ברוך שעשה נסים לאבותינו ולנו.
ניסים פרטיים
וכן ברצות ה’ דרכי איש, או משום שאר חשבונות שמים, עושה השם יתברך נסים ונפלאות גם ליחידים (ברכות נד. תענית ט:), וכאשר יודע כל אחד בעצמו, אשר היו בוודאי כמה וכמה פעמים שהיה ברור לו כי יד ההשגחה העליונה היתה נטויה עליו, ויט אליו חסד, פעמים נס גלוי, ופעמים נסתר.
מדוע בדורנו לא רואים כל כך ניסים גלוים
והנה בדורנו זה, וכן בכל הדורות האחרונים, שלכאורה לא נראו כל כך נסים ונפלאות כבדורות הקודמים, יש לשאול מה נשתנו דורות אלו מקודמיהם.
ובאמת מובא בספרים, כי כשם שקיימים חמשים שערי קדושה, כך כנגדם קיימים חמשים שערי טומאה – בהדרגה, כלומר שהשער החמשים – הוא הטמא ביותר.
מהו “השער החמשים”
ומובא בספרים כי שער זה הוא הכפירה והאפיקורסות וחוסר האמונה בהשם יתברך ובתורתו הקדושה. ובעוונותינו הרבים נמצאים אנו בשער זה – בשער הטמא ביותר, אשר בו רוח הכפירה מרחפת על פני העולם, וברחבי תבל פשׂתה מספחת השקר והטומאה.
ומקוִים אנו להשם יתברך, שיוציאנו במהרה מאפילה לאורה, ויגאלנו גאולת עולמים, כאשר נשבע לאמור (תהלים סה) “אמר ה’ מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים”.
“מבשן” ראשי תיבות – מהיותם בשער נ’ (חמִשים, של טומאה) “אשיב ממצולות ים”, “ים” בגימטריא נ’ – חמשים וכנ”ל. ויהי רצון שיראו עינינו בכך וישמח לבנו על כך, במהרה בימינו אמן.
הסתר פנים
והנה, ככל שנמצאים יותר במקום טומאה, יותר “בעומק”, ה’ יצילנו, אזי קיים יותר “הסתר פנים”, כמו שבמצולות ים החושך גדול יותר ככל שמעמיקים, והשם יתברך פחות מגלה עניינים רוחניים, נסים ומופתים וכד’.
ועל כך נאמר (דברים לא) “ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא”, “אסתירה פני מהם” (שם לב), ופסוקים אלו נאמרו כידוע על דורות אלו האחרונים, כי רוצה השם יתברך לבחון את הראויים לגאולה ולכן מסתיר פניו, כי בכך מעשיו של האדם כנים יותר (כמובא בספרים).
ועל פי זה מובן בס”ד מדוע בדורות האחרונים לא רואים כל כך נסים ונפלאות כבדורות הקודמים, מפני שגדול הוא הסתר הפנים הנגרם בעקבות הטומאה בה שקוע הדור (וע’ ברכות כ.).
היכולת לשנות את הטבע
וממילא מובן הדבר האמור בספר “דרך ה'” (להרמח”ל), כי היותר קרוב להשם יתברך – יותר מסוגל לכך שיֵעשו מופתים על ידו, כאשר מובא לעיל, כי היותר קרוב לקדושה – אצלו יש פחות הסתר פנים, וממילא יותר מסוגל הוא לשינוי הטבע על ידו. ובכך יובן בס”ד מה שנהגו העם לבקש ברכות מצדיקים.
ברכה מצדיקים
ואמנם ברור כי אין להטריח את השם יתברך לשנות הטבע בזמן שאפשר לפעול על פי דרך הטבע לפתרון הבעיה (ר’ תענית כד.), אך במקרים רבים, לאלה שפונים לקבל ברכות – כבר אין מה לעשות על פי דרך הטבע, ומשום כך טוב שפונים לקבל את ברכת הצדיקים המסוגלים לשנות הטבע.
ופעמים שבאמת אפשר לפעול על פי דרך הטבע, אך מחמת הדחק, קושי העניין, או נחיצותו הדחופה, לא מסתכלים על שום דבר ורוצים ישועה תכף ומיד, גם אם תהיה זו למעלה מגדר הטבע. אשרי תמימי דרך – בעלי אמונת חכמים.
כלב בן יפונה בחברון עיר הענקים
וזהו כעניין המובא בזוהר הקדוש (שלח דקנ”ח ע”ב) בעניין כלב בן יפונה שהלך להשתטח על קברי אבות בחברון, להנצל מעצת מרגלים.
והרי נשאלת השאלה, כיצד באמת עשה כן כלב, הלא הכניס עצמו במקום סכנה, כי חברון – היא קרית ארבע, בה נמצאו אז ארבעת הענקים אחימן, ששי, תלמי ואביהם, ושאר אויבינו ומבקשי נפשנו, ואם כן – מסתכן הוא בכניסתו לשם, והלא אין לעמוד במקום סכנה ולסמוך על הנס (תענית כ:).
הנמצא בצרה אינו מסתכל על כלום
ומסביר הזוהר, “מאן דאיהו בדוחקא – לא מסתכל מידי”, מי שנמצא בדוחק ובצרה, לא מסתכל על שום דבר, ופונה מיד לעזרה מאת השם יתברך בזכות הצדיקים, אף כי פנייתו היא בדרך לא דרך.
למדנו מכאן אפוא, כי היותר מקדש עצמו ומקורב לבורא עולם, יותר מסוגל שיֵעשה לו נס, וכמו כן למדנו את עניין ברכת הצדיקים, כמה חשובה ונצרכת היא.
נס נסתר – בכל יום, לכל אדם
וכל זה אמור לגבי נס נגלה, אך נס נסתר – הוא בכל יום לכל אדם, והכוונה היא לנס המתלבש בדרך הטבע, ובקושי האדם שם לב לכך, איך שעניין מסוים הסתדר בדיוק על הצד היותר טוב, ואיך שאדם פלוני הגיע בדיוק בזמן המתאים ביותר, ואיך שעזר לו אך עתה דבר שראה מזמן ולא הבין מדוע הזדמן לו לראותו.
הדוגמאות רבות, וכל אחד יודע בעצמו, ועניין זה הוא הנקרא “השגחה פרטית”.
ועל כך אנו מודים להשם יתברך בכל תפלה: “ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת”. אלו הניסים הנסתרים שעושה עמנו השם יתברך, מבלי שנשים לב, ורק משכיל על דבר ימצא טוב (ועיין ב”לקוטי מוהר”ן” ח”א סי’ א).
עיקר הבטחון בנס נסתר
ומובא כי הגר”ח מוולוז’ין אמר אשר עיקר הבטחון הוא בנס נסתר ולא בנגלה (קונטרס “עץ החיים” בסוף נפה”ח הנד”מ, מדות, פג).
וניתן לכאורה להסביר דבריו, כי לכתחילה הרי אסור לבטוח בנס נגלה כמאמר חז”ל (תענית שם) “לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס, שמא אין עושין לו נס, ואף אם יעשו לו – מנכּין (מחסרין) לו מזכויותיו”. כי במקום סכנה ברורה – ההינצלות ממנה היא נס גלוי שאסור להזדקק אליו.
מה שאין כן במקום שאין ההיזק שכיח, ואינו מקום סכנה ברורה, כך שאף אם יהא נס, יתלבש בדרך הטבע, כי אז נקרא הוא – נס נסתר ולא נגלה, בצירוף לכך שעסקוֹ שם הוא לצורך מצוה – בזה מותר לסמוך ולבטוח שלא תאונה אליו רעה.
ועל כך נאמר (קהלת ח) “שומר מצוה לא ידע דבר רע”, ועל זה אמרו חז”ל “שלוחי מצוה אינן ניזוקין” (ע’ פסחים ח.:).
אלא שאם אין עסקו שם לצורך מצוה, יש להמנע מלהיות במקום סכנה, אף אם זו אינה ברורה, כי “שטן מקטרג בשעת הסכנה” (בראשית רבה צא ט).
להתחזק באמונת “השגחה פרטית”
לכן ישתדל אדם להתחזק בכל עוז באמונה ובטחון בהשם יתברך בכל עניין, ויחיה ממש באמונת נסים נסתרים המכוּנים “השגחה פרטית”, ויבקש על כך מאת השם יתברך, שישגיח להיטיב לו ולשמרו מכל רע.
ועל ידי זה יראה יותר עזרה משמים בענייניו, כאשר מובא בספר “שומר אמונים”, כי היותר מאמין בעניין השגחה פרטית – יותר משגיחין עליו מן השמים.
השם יתברך ברחמיו וברב חסדיו, כימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות ויקרב לנו קץ הפְּלָאות, במהרה בימינו אמן.