לשון הרע
חומרת לשון הרע
נאמר בספר ויקרא (פרק יט) “לא תלך רכיל בעמך”, וכן נאמר (שמות כג) “לא תשא שמע שוא”. לימדתנו התורה הקדושה כי אסור לספר לשון הרע ורכילות, אסור לקבל, ואסור אף לשמוע (גם מבלי לקבל).
והדבר כל כך חמור, עד שאמרו חז”ל כי על שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, והוסיפו לאמור כי לשון הרע כנגד כולם (ר’ ערכין טו: ורמב”ם הל’ דעות ז, ג).
ואמרו עוד, כי כל המספר לשון הרע, כאילו כפר בעיקר רחמנא ליצלן (שם). והאריכו חז”ל בחומרת עוון זה ובעונשי העובר עליו ואכמ”ל.
עיכוב הגאולה והרג בני אדם
ומובא בהקדמת ספר “חפץ חיים” (שכולו מדבר על ענייני לשון הרע) בשם הזוהר כי בסיפור לשון הרע, מעורר את המקטרג הגדול לקטרג על עם ישראל, ומשום כך נהרגים כמה אנשים בכמה מדינות.
ועוד, כי מונע דיבורי קדושה מלעלות, ואם כן – צדיק מה פעל – אם אין דברי תורתו ותפילתו עולים למקומם. ועוד, כי על ידי זה מעכב את הגאולה וביאת משיח צדקנו. ע”ש.
לשון הרע גורמת לחוסר אחדות
ועוד, שהרי המספר לשון הרע גורם למחלוקות ומריבות, ומפריד בין אנשים, כמצוי אצל בעלי לשון הרע, ובכך מפר הוא את האחדות שבכנסת ישראל, והרי מאוד רצה השם יתברך שתהיה בינינו אהבה ואחדות שלכן אמר: “ואהבת לרעך כמוך”, “לא תשנא את אחיך בלבבך” (ויקרא יט) וכו’.
עונש למחבל
וזה המצורע, שמוציא שם רע (ר’ ויק”ר טז, ו) – בא להפריד בין נשמות ישראל הקדושות, ומחבל בכך בכרם ה’ צבאות, ועל כך נאמר (שיר השירים ב) “אחזו לנו שועלים, שועלים קטנים מחבלים כרמים”, כי מאוד מקפיד השם יתברך בקיום אחדותם של ישראל, ויֹאחז ויעניש כל המנסה לחבל באחדותם.
עבירה שעבירות רבות כלולות בה
לכן מה מאוד צריכים להשמר מלשון הרע, ובפרט שהרי בכל סיפור לשון הרע עובר חלילה גם בהרבה מצוות עשה, לא תעשה, וקללות “ארור” משמים, ה’ יצילנו (כאשר מנה בפתיחת “חפץ חיים”).
באופן שעוון זה חמור אף מאכילת חזיר, אשר כל העם בורח מעבירה זו כְּמִן האש, ולוּ חכמו ישכילו כי על אכילת חזיר לאו אחד ועל לשון הרע, כמה וכמה.
גדר לשון הרע
ובקיצור נמרץ ננסה בס”ד לבאר עניין האיסור ותיקונו (על פי ספר “חפץ חיים”). לשון הרע – הוא המספר בגנות חברו, כל גנות שהיא, בין מצד גשמיותו, אם פגומה היא במום וכד’, בין מצד רוחניותו, אם פגומה היא במידות רעות, מעשים רעים, שאינו חכם וכד’.
כל גנות, אף אם אמיתית היא ואינו משקר – אסורה! (ואילו המשקר נקרא “מוציא שם רע”, משום שלא רק גינה, אלא אף שיקר, ועוונו חמור יותר).
רכילות – שאינו אומר גנות על השני, אלא מספר מה שאחד אמר על חבירו או עשה לו, כאשר אינו יודע בבירור שבעיני השומע – אותו דיבור או מעשה – הגון הוא, שאם יספר, שמא אינו הגון הוא בעיני השומע, ויבוא על ידי כך למחלוקת ומריבה עם המסופר.
וכל שכן כאשר יודע שאין עניין הסיפור הגון בעיני השומע, שאיסור גמור הוא, שהרי גם מתכוין הוא לגנות את הזולת.
אבק לשון הרע
אבק לשון הרע הוא שאינו אומר הגנות ממש, אלא אומר או רומז כי בעצם יש גנות. בין אם ניכר כן מתוך דבריו, כגון שאומר: “איני רוצה לספר על פלוני לשון הרע”, הרי משמע שיש מה לספר.
ובין אם כן ניכר מתוך תנועותיו, וכגון ששאלוהו היכן יש אש, ואמר “בבית פלוני שמבשלים שם הרבה”, הנה אמר האומר דבר המשתמע לשתי פנים.
ובכן, אם ניכר מתנועותיו שהתכוין לגנות, שאוכלים שם הרבה לשם זלילה וסביאה, עבר איסור משום “אבק לשון הרע”, ואם לא ניכר כן, אלא ניתן להבין מדבריו כי יש שם הרבה נפשות ולכן מבשלים הרבה – מותר.
וכן כאשר הוא לא דיבר, אך גרם שאחרים ידברו לשון הרע, כגון ששיבח אדם בפני שונאיו, שברור הדבר כי לאחר שישמעו יִדְרכו לשונם לדבר בגנותו, הרי זה אסור לספר להם בשבחו. וזהו אבק לשון הרע.
תיקון ללשון הרע
ותיקונו של כל אחד הוא (כאשר נתגנה המסופר בעיני השומעים או ניזק): בין אדם לחברו – שילך אל חברו ויבקש ממנו סליחה ומחילה על מה שאמר עליו, וישתדל בכל כוחו לפייסו ולבקשו שלא יקפיד עליו.
ובתנאי שידיעת האדם המסופר מעצם הסיפור עליו לא תביא תקלות חמורות יותר, כהבערת המחלוקת יותר, חילול השם וכד’.
ובין אדם למקום – יעשה חרטה, וידוי, וקבלה לעתיד – שלא ישוב לעשות כן.
קבלת לשון הרע והתיקון לכך
והנה קיים איסור גם לקבל לשון הרע ורכילות, דהיינו לאַמת בלבו את הדברים ששמע – שהגנות אכן נכונה, ואף לשמוע הגנות בלי לקבלהּ – אסור.
ותיקון למי שקבל או שמע, שמיד ישתדל להעביר את הגנות מלבו, ולמצוא זכות כלשהי על המסופר, ולהשתדל להאמין כי לא יתכן הדבר שסופר עליו.
להתרחק מחבורת מספרי לשון הרע
והגדר הגדול לכל עניין לשון הרע, הוא שלא לשבת בין חבורת מספרי לשון הרע, ולא להתחבר ולא לדבר עם פוחזים שכאלה, ויקיים בעצמו “בד קדש ילבש”, שישב לבד ואז “קודש ילבש”, ולא כיושבי קרנות הרצים לבאר שחת.
ולעולם יקיים אדם בעצמו ס’ ע’ פ’ צ’, דהיינו ס’גור ע’ין פ’ה צ’דיק, מי שסוגר בזמן עיניו ופיו – הריהו צדיק (בשם רלוי”צ מברדיטשב). והשם יתברך יעזרנו על דבר כבוד שמו לשמור מחסום לפינו ולאזנינו, והוא יתברך ישמור מצרות נפשנו. אמן.