פניות
ופנה למעלה
נאמר בגמרא (יומא טו:) “כל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא לימין”, ויש לרמוז בזה בס”ד, שתהיינה כל פניותיך להשם יתברך ולצד הקדושה, כמו שנאמר (תהלים קיח) “ימין – ה'”.
כלומר שתמיד תהיינה פניות האדם אליו יתברך, ולא יפנה אל רהבים ושטי כזב ושום כוונה ומטרה אחרת באף מעשה ממעשיו, חוץ מלכבוד השם יתברך, ועל כך נאמר “לב חכם לימינו” (קהלת י), מי שהוא חכם – פונה תמיד רק לימין וכנ”ל.
עשה דברים לשם פעלם
וצריכים בכך התחזקות עצומה, כי אנשים נכשלים הרבה מאוד בעניין זה, ומכוונים במעשי המצוות להנאת עצמם, כי יצר הרע מאוד משקיע בכך, שגם מי שכבר שומר מצוות יפול ברשתו. נמצא כי להכשיל בני אדם בפניות הוא דבר חשוב מאוד בעיני היצר הרע.
כי כשאדם מכוין לשם דברים אחרים חוץ מעבודת השם יתברך, כבר הפסיד בזה את עיקר המצוה, שהוא עשייתה בכוונה לשם שמים, כמו שאמרו חז”ל (נדרים סב.) “עשה דברים לשם פעלם” ופירש רש”י – לשם שמים. ע”כ.
והרי הקדוש ברוך הוא רוצה בעיקר את לבו של האדם, שנאמר “תנה בני לבך לי” (משלי כג). נמצא כי עיקר המצוה היא עשייתה לשם שמים.
הפניות רודפות דוקא אחר ירא שמים
ומובא בגמרא (ברכות סא. ורש”י ד”ה אוי) כי כאשר הולך אדם אחר יוצרו, מיד מגיע יצרו להביא במחשבתו הרהורים רעים. והוא גם עניין הפניות הנ”ל.
וכן מובא ב”ספר המידות” (תפלה, פד) וזו לשונו: “אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד” (זבחים מו:) פירוש, מי שעובד ה’, אחריו הולכים ונמשכים המחשבות לבלבל יותר משאר בני אדם. ע”כ.
וזאת משום שכל מי שרוצה להתקדש אף במחשבה, ולהיות בר לבב, ינסה היצר הרע את כל כוחו, למנוע זאת ממנו, ולכן דוקא בְּעֵת עשיית כל מצוה – מתגברות מחשבות של פניות לשם כבוד, שיחשיבוהו כצדיק וכד’.
ויש הפונים לתאוות אחרות, כגון: ממון, קנטור הזולת וכו’, ומתקיימות בכך המידות המוציאות את האדם מן העולם קנאה (קנטור), תאוה (ממון), כבוד (כנ”ל). ה’ יצילנו.
דע מה למעלה
ובאמת, בעולם העליון מאוד מואסים באותו אדם, כי אין תוכו כברו, וכבר אמרו חז”ל (יומא עב:) כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו – נקרא תועבה ואינו תלמיד חכם. ע”כ. כי בשמים אוהבים טוהר לב וכוונה אמיתית לשם שמים.
בשמים חושבים אחרת…
ומובא (בספר “שיח שרפי קודש” ח”ג סי’ תרו), כי ישנם אנשים אשר בעולם הזה כינויָם הוא: “צדיק”, “קדוש”, “למדן”, “גאון” וכו’, ולעומת זאת בשמים אומרים על אותם אנשים עצמם: “רשע”, “שקרן”, “כזבן”, “רמאי”, “צבוע” וכו’.
ועל זה ידוו כל הדוֹוִים, ויתנו אל ליבם מידת האמת, שלא לפנות אל דברי שוא וכזב של היצר הרע, כי אם לעבודת השם יתברך, והיתה זאת לראש פני’ה.
לבטל את הפניות
ובכדי להגיע למדה זו, צריכים הרבה עמל ויגיעה במחשבה, להרחיק את היצר הרע מלשלוט במחשבותינו, ולחשוב רק מחשבות טהורות.
ומוטב יהיה, אם יגלה דעתו בתחילת היום בפה מלא, כי כל אשר יחשוב ידבר או יעשה אותו יום, רצונו הוא שיהא לשם שמים בלבד, בלתי שום פניה זרה.
ושהרי הוא מבטל את כל הפניות, אם חס ושלום תבֹאנה, כי אין רצונו בהן כלל ועיקר, וכולן יסודן מיצר הרע, והרי הן כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש, ושיעזרהו השם יתברך להנצל מפניות ויזכך את לבו ויטהרוֹ לכוין תמיד רק לשם שמים וכו’.
נוסח גילוי דעת
והנה מצאנו גילוי דעת כזה, וכך הלשון אומרת:
הריני מגלה דעתי, כי רצוני הוא שכל אשר אחשוב אדבר או אעשה בסייעתא דשמיא – יהא הכל לשם שמים, בלי פניה לשום נברא בלתי להשם יתברך לבדו.
וכל מחשבה, דיבור, או מעשה שאינם כרצון השם יתברך, הריני מבטלם ביטול גמור, כי אין חפצי בהם כלל ועיקר, רק יצר הרע אונס ומפתה לכך, ואיני רוצה חלק ונחלה בו ובעצותיו הרעות, רק ה’ הוא נחלתנו, ורצוננו לעבדו עבודה שלמה ותמה, בלי שום פניה.
ויהי רצון שיהיו כל מעשינו, דבורינו ומחשבותינו לנחת רוח לפני השם יתברך, ושיהיו לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, לאקמא שכינתא מעפרא ולעלוי שכינת עוזנו, על ידי ההוא טמיר ונעלם, בשם כל ישראל.
רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ורצון יצר הרע לעכב זאת, יהי רצון מלפניך, שתבטל רצונו מפני רצוננו, זממו אל תפק, ואותנו מחשוכא לנהורא אַפֵּק, אור חדש על ציון תאיר, במהרה בימינו אמן. ע”כ.
אשרי מי שאומר נוסח זה מדי יום ביומו וגם מרגיש בעמקי נפשו שזהו באמת רצונו. אשריו ואשרי חלקו.